היום בלילה, בין ה 16 ל 17 במאי, מציינים 77 שנה למבצע “נזיפה” (Chastise), המבצע להחרבת סכרי הרוהר במלחמת העולם השניה. “נזיפה” עבר כבר מזמן מתחום ההיסטוריה והיה למיתוס. מעטים אולי עוד זוכרים את שמו המקורי או את מכלול הנפשות הפועלות, אבל מי לא מכיר את הפצצה המקפצת של בארנס וואליס? טייסת 617 שהוקמה ספציפית למטרת המבצע היתה לאגדה, ללא כל צל של ספק הטייסת הכי מפורסמת של חיל האויר המלכותי. היא איתנו גם היום, מטיסה את ה F-35B. בקיץ 2019 אף השתתפה באימון משותף עם טייסת “נשר הזהב” של חיל האויר. אולם דווקא בגלל המוניטין האגדי של המבצע, ראוי לשאול האם באמת היה הצלחה כ”כ גדולה? יש מי שאומר שלא. אקדים את המאוחר, אני חושב שכן.

עוד לפני המלחמה הבינו הבריטים כי בכל מלחמה עתידית יהיה עליהם לפגוע בתעשיות עמק הרוהר, לב ליבה התעשייתי של גרמניה. הם האמינו כי ביכולתם להביא לשיתוק ממשי של הפעילות בעמק. במקום אלפי גיחות נגד מרכזי התעשיה, דבר זה יתאפשר ע”י השמדת שני סכרים עיקריים – ה Möhne וה Sorpe. הדבר יביא להרס מפעלים, שיתוק דרכי תחבורה חשובות, ופגיעה ביצור החשמל, אספקת המים, החקלאות והאוכלוסיה בעמק. הבעיה בשלב ראשוני זה היתה היעדרו של הפתרון הטכנולוגי הנחוץ על מנת להביא את כח האש הנדרש לנקודה בה יוכל לגרום לנזק המתבקש. פרוץ המלחמה שינה דברים רבים, אך הצורך המבצעי נשאר בעינו ועם הזמן גם לבעיה זו נמצא פתרון.

האם מטרותיו של המבצע הושגו? מבחינה טקטית טהורה לא היה המבצע הצלחה גדולה. מתוך 19 הטוסים שיצאו לדרך, רק 11 חזרו לבסיסם. חלק מאלה כלל לא תקף את המטרות שיועדו להם, בין אם שנפגעו מאש נ”מ בדרך, בין אם בגלל תנאי מזג האויר, ובין אם בגלל תאונות בדרך. טייסת 617 איבדה 42% מסגל הטיסה שלה בלילה אחד. למרות האומץ הרב שהפגינו אנשי צוות האויר, למרות התחכום הטכנולוגי והמבצעי, המבצע פשוט לא גרם לזנק לו קיוו. התכנון לקה בחסר – המטרה הראשית, סכר ה Möhne, אמנם נפרץ, אך ה Sorpe לא, ואילו הסכר השלישי, ה Eder, היה כמעט חסר חשיבות. הנזק שנגרם אמנם היה רחב היקף, אך בהיעדר מאמץ משלים בדמות תקיפות חוזרות ונשנות של מאמץ השיקום, השפעתו היתה מוגבלת וקצרת טווח. כ 1200 איש נהרגו, ביניהם כ 500 עובדי כפייה זרים. למרות פגיעה קשה באספקת המים, תוך ימים ספורים חזרה זו ל 80% מרמתה טרם המתקפה. יצור הנשק בעמק התחדש ב 22 במאי וחזר לרמתו המקורית כעבור שבוע. הפגיעה הגדולה ביותר היתה באספקת החשמל, עם השמדתן של שתי תחנות כח ופגיעה ב 7 נוספות, אך גם על זה הצליחו הגרמנים להתגבר באמצעות תיגבור מאזורים אחרים ברשת חשמל הנרחבת שלהם.

השפעתה של התקיפה אם כך היתה מוגבלת. הגרמנים התגברו עליה בתוך פרק זמן קצר יחסית, כ 5 חודשים בסה”כ. אולם מבט זה מוגבל ביסודו. המאמץ השיקום הגרמני דרש כמויות עצומות של כסף, משאבים וכח אדם. כ 20,000 פועלים לקחו חלק במאמץ השיקום של הסכרים, המפעלים ותחנות הכח שנפגעו בתקיפה. חלקם נלקחו מהמאמץ לבנות את החומה האטלנטית, אותה צלחו בעלות הברית כעבור שנה. כמו כן תוגברו הכוחות אשר הגנו על סכרים, אשר מן הסתם, באו על חשבון מקום אחר. הגנת הסכרים נמשכה לאורך כל יתר המלחמה. ביום השנה הראשון למתקפה, במאי 1944, אף התבצע תיגבור מיוחד בציפיה למתקפה בריטית נוספת.

מעבר למשמעות המיידית, למבצע “נזיפה” היו גם השלכות רחבות הרבה יותר. המבצע היה הישג תעמולתי ממדרגה ראשונה ותרם תרומה משמעותית למורל הבריטי. המבצע כיכב בכותרות החדשות ועמודי העיתונים מסביב לעולם, גם אם תוצאתיו נופחו למימדים עצומים, הרבה מעבר להצלחתם המעשית. סיפורו הופץ ברחבי אירופה הכבושה ע”י הטלת עלונים עליהם הודפסו תמונות הסכרים הפרוצים, לפני ואחרי המתקפה. בגרמניה גרמה ההפצצה מבוכה רבה. התוצאות היו כל כך נרחבות ופומביות, שלא ניתן היה לפסול אותן כלאחר יד. לגרמניה לא היתה היכולת להגיב בצורה דומה נגד בריטניה, ואף בתוך הרייך השתרשה הדעה כי הנזק היה רחב היקף הרבה משהיה במציאות.

מבצע נזיפה היה אך חלק אחד ממערכה שלמה שזכתה לכינוי “הקרב על הרוהר”. בין מרץ ליולי 1943 תקפו הבריטים את הרוהר כ 43 פעם, ולמרות שאיבדו 872 מטוסים במהלכן של כ 18,000 גיחות, הסבו למאמץ המלחמה הגרמני נזק משמעותי. למבצע “נזיפה” היה חלק לא קטן בכך. כמו כן, הנזק שנגרם היה מעבר לכל פורפורציה לגודל הכוח התוקף. התוצאה אמנם לא היתה מכריעה כפי שקיוו המתכננים, אך זו בעיה של ציפיות מוגזמות במציאות של מלחמת ההתשה הקשה שהתרחשה בשמי אירופה, בה מעולם לא היו קרבות מכריעים. בהקשר זה, תרם מבצע “נזיפה” גם להעלאת המורל בתוך פיקוד המפציצים הבריטי עצמו, שספג (וימשיך לספוג) אבידות כבידות במערכה נגד גרמניה.

אך השפעתו החשובה ביותר של המבצע, אף אם בהקשר שכלל לא נלקח בחשבון במהלך תכנונו, היה דווקא במימד האסטרטגי והמדיני. מבצע “נזיפה” התרחש בעוד צ’רצ’יל ומפקדיו הבכירים השתתפו בועידת “Trident” בוושינגטון לצד עמיתיהם האמריקאים והקנדים. המבצע תרם רבות לחיזוקה של העמדה הבריטית בתקופה של חשדנות אמריקאית כלפי בעלת בריתם האירופאית. המבצע הוכיח את יכולתה הטכנולוגית והמבצעית של בריטניה להוציא אל הפועל מבצעים מורכבים. דבר זה תרם למאמציו של צ’רצ’יל לשכנע את האמריקאים להתמיד במדיניות שגרסה כי יש לנצח את גרמניה בטרם פותרים את הבעיה היפנית במזרח הרחוק, ולהקצות את המשאבים הנחוצים, במיוחד נחתות ויתר יכולות אמפיביות, לפלישה המתוכננת לקיץ בסיציליה. בעודו בוושינגטון, קיבל צ’רצ’יל גם מסר מסטאלין המברך אותו על הצלחת המבצע. תוכניות הפלישה לסיציליה כפו כל בריטניה לעצור משלוחי נשק לרוסים ובתמורה הבטיח צ’רצ’יל כי יגביר את התקפות המפציצים הבריטים על גרמניה. “נזיפה” הוכיח כי הבריטים יעמדו בהבטחתם.