טוב, מישהו צריך להגיד את זה, וזה הולך להיות אני. אהבה בשחקים: מאווריק הוא סרט אינפנטילי. נהניתי לראות את המטוסים, אל תבינו אותי לא נכון. אבל זה לא הסרט שחיכיתי לו, זה לא הסרט שקיויתי לו, וזה לא הסרט שהגיע לנו. רוב הביקורות שראיתי עד כה הן מאד חיוביות. אפילו מבקרי הסרטים של הארץ שיבחו אותו, וזה בזכות עצמו מפתיע. אבל אני יצאתי מהקולנוע מאוכזב. אולי הבעיה בי, תגידו אתם.
העלילה
תחילה, תקציר העלילה: הקריירה של פיט מיצ’ל, גיבורינו הנערץ, לא התקדמה יותר מדי בשלושת העשורים מאז הסרט הקודם. הוא אוהב לטוס וזה מה שהוא עושה, בעוד יריבו לשעבר, אייסמן, כבר הגיע לדרגת מפקד צי האוקיינוס השקט. אבל לארה”ב יש בעיה עם מדינה סוררת בעלת שאיפות גרעיניות, שבמקרה גם עדין מטיסה את ה F-14. מאווריק מיודעינו, גדול טייסי ארה”ב, נקרא חזרה לטופ גאן על מנת לאמן את נבחרת טייסי הצי למשימה הבלתי אפשרית שעומדת בפניהם. אחד מהטייסים הוא בראדלי בראדשו, הידוע בכינויו Rooster, בנו של Goose, הנווט של מאווריק שנהרג בסרט הראשון. לא נעים.
למרבה הפלא הנסיבות מובילות לכך שמאווריק הוא גם זה שיוביל את המשימה. אל דאגה, זאת מבוצעת על הצד הטוב ביותר למרות האתגרים הרבים שעומדים בפני טייסינו האמיצים. אולם על מנת להגן על חניכיו מפני הנ”מ הקטלני של האירנים האויב המסתורי, נאלץ מאווריק להקריב את עצמו וצונח בשטח האויב. שם הוא חובר לRooster, שהופל בעצמו בעת שבציל את מאווריק מוות בטוח. ביחד הם מתגנבים לבסיס אויב וגונבים F-14. צמד טייסים ממריאים, מפילים מטוסי אויב, ונוחתים בחזרה על נושאת המטוסים ממנה המריאו. סוף טוב, הכל טוב. אה, ויש גם סצינה של משחק כדורעף בים וכולם שרים ביחד Great Balls of Fire, בדיוק כמו שאבא Goose שר פעם (אם לא צפיתם את זה בא, אתם בסרט הלא נכון).
הטוב
למרות הטון הציני, יש בסרט הזה הרבה מאד טוב. הוא כיפי וקליל, ולעיתים אפילו מצחיק. הצילומים של מטוסי הקרב מעולים. על זה לפחות אין לי מילה רעה. המפיקים השכילו להשתמש בצילומי אמת ולהמעיט את השימוש ב CGI והתוצאה מרהיבה. ההתנהגות והמאמץ של הטייסים נראים אמיתיים כי הם אכן אמיתיים. אין תחליף לציולומים מתא הטייס. הכוריאוגרפיה האוירית יפייפיה ואפילו היכן שכן השתמשו ב CGI (מטוסי אויב מסוג סוחוי 57 , הפלות למיניהן), הדבר נעשה בטוב טעם.
הסרט עושה כבוד לקודמו. הוא לא מבטל אותו, מזלזל בהישגיו או בגיבוריו על מנת להעלות על נס את יורשיו. טרילוגיית מלחמת הכוכבים החדשה ראתה צורך הן להפוך את לוק סקייוולקר לזקן מריר ולהחזיר את הקיסר כאילו כל העלילה הישנה היתה חסרת חשיבות. לא כאן. הקהל רצה לראות את טום קרוז מנצח וזה מה שהוא מקבל. אבל זה טום קרוז בוגר ומיושב, לא דמות פאטתית שתקועה בעבר. יש לו סיפור אהבה בוגר ואמין, לא עם דוגמנית צעירה ולא נוטף זיעה וסקס כמו נער מתבגר. הוא מתמודד עם קשיים אמיתיים, יש לו חברויות אמיתיות. ויש לו גם מוסטנג משלו, אם כי היה יותר מתאים לו איזה קורסייר. בכל זאת טייס צי.
הרע
למה בית הספר לקרבות אויר של צי ארה”ב מוציא תקיפה בעומק שטח האויב? למה לא טייסת מגובשת ומאומנת במקום אוסף אקלקטי של טייסים? למה שולחים למשימה ארבעה מטוסים בלבד כאשר כל אובדן יבטל כל סיכוי לסיים אותה בהצלחה? מה עם הדוקטורינה המוכחת היטב של חבילות תקיפה? בשביל מה ארה”ב מתחזקת צי מטוסיי B-2 אם לא כדי לתקוף מטרות מוגנות היטב? לכל הפחות, איפה מטוסי ה EA-18G Growler שדיכוי הגנה אוירית היא היא מטרתם? מה, מכרנו את כולם לאיחוד האמירויות? האם האויב המסתורי נוהג להציב שמירה על בסיסיו ומטוסיו? האם הוא לא יודע להשתמש בקשר על מנת להתריע כי גנבי מטוסים אמריקאים מסתובבים בשטחו? למה מטוסים טסים דרך פיצוצים בלא פגע? כיצד טייס שורד התפרקות מטוס במאך 10?
יש עוד, אבל הבנתם. זה מטומטם. גם אהבה בשחקים המקורי היה קיטש, אבל במובן הטוב של המילה. הוא היה סיפור סגור והגיוני (ברובו) על טייס צעיר ושחצן, שמתבגר ומתגבר. הקרבות בתחילת ובסופו של הסרט מראים לצופה את הדרך הארוכה שעשה. לא רק כטייס, אלא כבן אדם. הוא כבר לא רק טייס מעולה, אלא גם איש צוות. וזה מה שעשה את הסרט לכל כך פופולרי, סיפור התבגרות על מבערים. וזה גם מדוע הסרט המקורי עדין כל כך מהנה. או לפחות זה וכל הצילומים הנהדרים של ה F-14. מה יש מזה פה? מי התבגר במהלך הסרט הזה? Rooster? את מי זה מעניין? טום קרוז היה נהדר בתחילת הסרט והוא נהדר בסופו. מה המסר של הסרט? ברצינות, שמישהו יגיד לי, כי אני לא הבנתי.
כל כך הרבה פוטנציאל מבוזבז היה בסרט הזה. תארו לעצמכם שהיו עושים פה סרט מלחמה אמיתי. עשרות מטוסים, תקיפה משולבת, הכאב שבאובדן חברים לאש אויב, לצד ההקרבה שבסוף מובילה להצלחה וניצחון. כלומר, סרט אמיתי ובוגר ולא סרטון תדמית לטום קרוז. נהניתי, כן. המטוסים נהדרים. אבל היה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב.
את הטומקט בתמונה הראשית צילמתי באוקטובר 2017 ב Oakland Aviation Museum. מדובר ב F-14A של טייסת 111 שכיום עוסקת בביום אויב עבור הצי. את ההורנט צילמתי שנה לפני כן בתערוכה האוירית בפארנבורו.