זה היה שבוע מעניין במיוחד לחובבי תעופה צבאית, מעניין ומפתיע. אז כמו כולם, אני הולך לתת את סיכום ההתרשמויות שלי משבוע הלחימה הראשון, בדגש על לוחמה אוירית. מומחה גדול אני לא ואין לי לא מקורות ולא יומרות מיוחדות, אז בסוף אציין את המקורות עליהם אני סומך את דעותיי. תשפטו בעצמיכם.
הדבר הבולט ביותר בכל הנוגע ללוחמה אוירית במלחמה הנוכחית הוא היעדרה, לפחות בסדרי הגודל שציפינו להם. מי כמונו מכיר את דרכי הפעולה של ישראל או ארה”ב. הכח האוירי הוא חוד החנית של המערך ההתקפי בצבאות המערב. רבות דובר לאחרונה על כך שערב מלחמת יום הכיפורים שאב חיל האויר למעלה ממחצית תקציב הבטחון. מלחמת המפרץ הראשונה החלה בחודש של הפצצות לפני תחילת המערכה הקרקעית. בהתאם, היה זה מובן מאליו שכל מתקפה רוסית על אוקראינה תחל במכה אוירית מוחצת – נגד בסיסי חיל אויר, כוחות נ״מ, צמתי פיקוד ושליטה, ריכוזי כוחות ומוקדי שלטון.
איפה חיל האויר הרוסי?
דבר מזה כמעט ולא התממש, לפחות לא בצורה שציפינו לה. בשלב הראשון, בדומה לאמריקאים, תקפו הרוסים מרכזי פיקוד ושליטה אוקראינים בגל של טילי שיוט. בין המטרות שנפגעו היו גם סוללות S-300 ומספר בסיסי חיל אויר. על פניו, אלו הותקפו על מנת לנטרל את ליבה של ההגנה האוירית האוקראינית ולאפשר את שלב הבא: תקיפה מרוכזת של חיל האויר האוקראיני עם כל כלי בארסנל הרוסי. ציפינו לראות חבילות תקיפה רוסיות הולמות באוקראינה, מלוות בכיסוי אוירי מאסיבי וקטלני, שיתרונו המספרי לבדו יכול להכניע את האוקראינים.
דבר מזה לא קרה. המטוסים הרוסיים נשארו ברובם על הקרקע. חיל האויר האוקראיני המשיך לפעול ונראה שאפילו זכה למספר הצלחות כנגד מסוקים רוסיים. חמישה ימים לתוך הלחימה דווח על קרב אוירי בו איבדו הרוסים שני סוחוי בעוד שהאוקראינים איבדו מיג-29 אחד. אם זה נכון, מדובר בתעודת עניות מדהימה לביצועים הרוסים. באותו הזמן, מל”טים אוקראינים ממשיכים להלום בכוחות הקרקע הרוסיים, דבר המראה על העדר פושע של תיאום אוירי הולם, הן בדמות מיירטים, הן בדמות כוחות נ”מ והן בדמות מודיעין אוירי.
הזנחת חימוש מונחה מדויק
מאז מלחמת המפרץ הראשונה, השקיעו חילות אויר ברחבי העולם השקעה עצומה בחימוש מונחה מדיוק (חמ”מ). ראינו את זה באופן בולט בארץ. אחוז החימוש המדויק מתוך כלל החימושים הטיל חיל האויר במבצעיו השונים הלך וצמח בהדרגה. אנחנו גם רואים זאת בימים אלו, במטוסים הבריטים שיוצאים למשימות בעירק וטסים מעל שטח ישראל. אולם למרות שרוסיה הפעילה חימוש מסוג זה בסוריה, אפילו שם מטוסיה המתקדמים ביותר תוקפים באופן קבוע באמצעות פצצות ברזל טפשות ואפילו רקטות. התמונה המתבהרת היא כי לרוסים מאגר מוגבל בלבד של חימוש מדוייק, מאגר מצומצם של אמצעי איתור והנחיה ואולי אף היעדר כשירות של צוותי האויר.
הזנחה זו גורמת לשני דברים. מצד אחד, היא מסבירה, לפחות בחלקה, את חוסר היכולת הרוסי לנטרל את חיל האויר וכוחות הנ”מ האוקריאינים. ובהיעדר עליונות אוירית, הרוסים אינם מסתכנים בהטלת כל כוחם האווירי למערכה. בנוסף, העדרו של חימוש מדויק מקטינה גם את יכולתם של הרוסים לספק סיוע אוירי יעיל לכוחות הקרקע.
העדר תיאום קרקע-אויר
טענה נוספת הבאה להסביר את היעדרו של חיל האויר הרוסי מהמערכה, היא העדר תאום מספק בין כוחות האויר לכוחות המתמרנים. גם לדבר זה השפעה כפולה. מצד אחד, חיל האוויר אינו נמצא במקום הנכון בזמן הנכון. המערכה מתנהלת בכמה וכמה מאמצים על פני שטח ענק. החדשות מלאות בדיווחים על הקשיים הלוגיסטים מהם סובלים הכוחות הרוסים. אני לא רואה סיבה לחשוב שתיאום בין-זרועי מתנהל ביעילות רבה יותר.
אבל יתכן והבעיה חמורהה אף יותר. בהיעדר תיאום, חיל האוויר אף עלול לחשוש לפעול באזורים בהם פעילים כוחות הקרקע. אלו מפעילים מערכות נ”מ מתקדמות. בין היתר זקפו לזכותם הפלה של Su-27 אוקראיני ביומה השני של המלחמה. אם הרוסים חוששים מכוחותיהם הם, סביר שלא יופיעו באיזורי הקרב.
בכלל, נראה שלרוסים בעיה של מודיעין. אם האוקראינים ממשיכים לטוס וממשיכים להטיס מל”טים, אנחנו יכולים להגיד בבטחון סביר שהרוסים פשוט לא יודעים איפה הם נמצאים. מה הטעם בכח, אם אינך יודע היכן להפעיל אותו?
האדם מאחור המכונה
ובסופו של דבר, אולי הרוסים פשוט לא טובים מספיק. המערכה האוירית בסוריה אולי השיגה את מטרותיה, אך אינה משקפת לוחמת אויר אמיתית כנגד יריב עיקש ומיומן, מצויד ומאומן. לחיל האויר הרוסי המודרני אין את הנסיון בהתמודדות מול האתגרים איתם הוא נאלץ להתמודד כעת. שדה הקרב האוקראיני עשיר בטכנולוגיות שכל מטרתן נטרול יכולות האויר הרוסיות. חלקן מתוצרת המערב, וחלקן מתוצרת רוסיה עצמה. האוקראינים נהנים מתמיכה מערבית במודיעין, ואולי אף אמצעים נוספים. אין לרוסים את הנסיון האמריקאי והישראלי שנרכש במבצע אחר מבצע, מלחמה אחר מלחמה, רק בשנים האחרונות.
על זאת יש להוסיף גם את המיומנות הנמוכה של הטייס הרוסי. עקב קשיה הכלכליים, שעות הטיסה הממוצעות של טייס רוסי נמוכות משמעותית מזה של מקבילו במערב. בעוד טייס מערבי יטוס בין 180 ל 240 שעות מדי שנה, טייס רוסי יטוס רק בין 100 ל 120. הוא מתאמן פחות, מטיל פחות חימוש, מכיר פחות ולמד פחות. בהתאם, הוא גם יהיה יעיל פחות בשדה הקרב.
בפרק הבא
מה מצפה לנו בהמשך? התסכול הרוסי מההתקדמות האיטית של כוחותיהם והמשך ההתנגדות האוקראינית נותן כבר עכשיו את אותותיו. אם בתחילה נראה היה כי הרוסים מנסה להימנע מפגישה מיותרת באזרחים, ההרס בערים הכבושות מלמד שהרוסים מורידים את הכפפות. אנחנו כבר רואים הפצצות כבדות יותר, מדוייקות פחות, על ערי אוקראינה. אם הלחימה תמשך, אם אוקראינה תמשיך להתנגד ורוסיה תתעקש, אנו עלולים לראות את הופעתם של מפציצים שנעדרו לחלוטין מן הזירה עד היום, למשל ה Tu-22m בקפייר. זו עלולה, מצד אחד, להראות כאסקלציה מתריסה, אולם גם מסר של נכונותם של הרוסים ללכת עד הסוף. אבל גם אם לא, הגענו לשלב שבו המסה הרוסית לבדה תכריע את האוקראינים. הפצצות בדרך.
הנה מספר מאמרים העוסקים בימים הראשונים של הלחימה, מהם שאבתי חלק מהרעיונות ברשומה זו. הראשון במיוחד צוטט בהרחבה בתקשורת:
- The Mysterious Case of the Missing Russian Air Force
- Ukraine’s drone strikes reveal Russia’s planning failures, expert says
- Air War Over Ukraine – The First Days
- תעלומה בשמי אוקראינה: איפה חיל האוויר הרוסי?
בתמונה הראשית, סוחוי 27 אוקראיני ב RIAT 2019. מקור.
.jpg){kind=link}