אחרי הרשומה הקודמת שלי אודות בראבו נובמבר, חשבתי שאולי מן הראוי שאכתוב משהו על הקרב המתנהל בימים אלו בין הצ’ינוק ל CH-53K על החלפת היסעור הותיק בשירות חיל האויר הישראלי.

חיל האויר צריך להחליף בהקדם האפשרי את צי מסוקי היסעור שלו. ראשוני היסעורים הגיעו לארץ לפני למעלה מחמישים שנה, פס היצור נסגר באמצע שנות השבעים, והזמן נותן בכלים את אותתיו. עדות לכך ראינו רק בנובמבר 2019, עם נחיתת החרום ועלייתו באש של יסעור 042 ליד בית קמה. מבקר המדינה כתב כבר כי השמשתם של המסוקים מעבר ל 2025 עלול לסכן חיי אדם. כבר למעלה מעשור מתכנן צה”ל לרכוש כ 20 מסוקים חלופיים באמצעות כספי הסיוע האמריקאים.

שני מסוקים מתמודדים על העסקה. הראשון הוא הסיקורסקי CH-53K “קינג סטאליון”. ה 53K אמנם משמר את מספר הדגם של היסעור הותיק, אך מכל בחינה מעשית הוא מסוק חדש לחלוטין. כל כך חדש, למעשה, שהוא עדין אינו מבצעי בשום זרוע אוירית בעולם. הוא בעל שלושה מנועים במקום שניים, בנוי מחומרים מרוכבים המקלים על משקלו, ונטול מערכות הידראוליות מיושנות שהכבידו על קודמו. כל אלו תורמים לכושר נשיאה כפול כמעט מהיסעור שמשרת כיום את חיל האויר. כבר ב 2009 הביעה ישראל ענין ב King Stallion, וב 2015 סימן אותו כעדיפות עליונה לרכישה. גם יפן וגרמניה הביעו עניין ברכישתו.

המסוק השני הוא ה CH-47F, הדגם העדכני של הצ’ינוק הותיק. הוא קטן יותר מה 53K וכושר הנשיאה שלו פחות. אולם הוא זול משמעותית מהסטאליון, כמעט בשליש. עלות כספית היא דבר חשוב, במיוחד כשמדובר בכספי הסיוע. חיל האויר מעוניין גם במטוסי אדיר נוספים, זקוק למטוסי תדלוק חדשים, ועוד היד נטויה. הצ’ינוק הוא גם מסוק מוכח, שעבר את שלב תקלות הילדות, ומופעל ע”י עשרות זרועות אויר ברחבי העולם. פס היצור שלו עדין פועל, עשרות שנים לאחר ייצורו של המסוק הראשון. אם ירכש, אספקתו, ככל הנראה, תהיה מהירה מאד. איכותיו המבצעיות אינן זקוקות להוכחה. נראה שאפילו זרוע היבשה של צה”ל מעדיפה אותו על פני ה K.

כצפוי, קרב עז ניתש בין הצדדים. לוביסטים, עסקנים, יוצאי חיל האויר ופוליטקאים, בארץ ובעולם, בוחשים בקלחת. למרות כי המאבק ניתש כבר שנים, קשה לדעת האם הוא עומד בפני סיום. האשמה, ככל הנראה, במצב הפוליטי השברירי בארץ והעדרו של תקציב מדינה מסודר. באוקטובר 2018 פורסם בתקשורת כי צה”ל עומד כבר על סף החלטה. כנ”ל במאי 2019, אז דיברו על רכש אפשרי של תמהיל של שני המסוקים, אבל גם בעצם שלא תתבצע רכישה עד אמצע העשור הנוכחי. ביוני 2020 דובר על הכרעה “בשבועות הקרובים“,  אך באוגוסט “במהלך חודש ספטמבר“.

בנתיים דברים לא רק מתעקבים אלא גם מסתבכים. גם גרמניה מפעילה מסוקי יסעור מתיישנים, ועדיין, בסוף ספטמבר הקפיא משרד הבטחון המקומי את המכרז לאיתור למסוק חלופי. גם אצלם התמודדו ה 47F מול ה 53K, ולפי הגרמנים ההצעות של שני הצדדים היו יקרות מדי. הגרמנים סובלים מבעיות תחזוקה וזמינות נמוכה של המסוקים הותיקים, אך נראה כי משבר הקורונה גרם לבעיות תקציביות שמקשות על יציאה לרכש בזמן זה. האם אנחנו לא סובלים מבעיות דומות? או שמא ביטולו של מכרז אחד ישפיע על צורתו של מכרז אחר?

והנה, השבוע אנו מתבשרים כי מערכת הביטחון שלנו מקוה לסגור את רכש המסוקים, בנוהל חרום, עוד לפני הבחירות. לפי כתבה זו בחר חיל האויר בקינג סטליון. לא ברור כיצד זה מתיישב עם הקביעה כי “מדובר ברכש הנחשב לדחוף במיוחד”, שהרי שם לבטח אין ל CH-53K עליונות על הצי’נוק. אבל ניחא, מה זה עוד קצת מלל. התפתחויות הפוליטיות של השבוע לבטח לא עוזרות. רק אתמול ראש הממשלה ביטל את הישיבה לאישור המפכ”ל החדש בגלל ששר הבטחון תקף אותו במילים קשות ומבטיח חבירה לאופוזיציה. יש לי הרגשה שאנחנו עדין לא שם, וכנראה לא נהיה בזמן הנראה לעין.

מקור התמונה הראשית, הדמיית צ’ינוק מעל מצדה,  באתר בואינג ישראל.