אני פותח בלוג זה כי אני רוצה לכתוב על תעופה צבאית, על ההיסטוריה המרתקת שלה ועל ההשפעה המקיפה שהיתה לה בעצמה על ההיסטוריה. אני רוצה לכתוב על המחשבה והאסטרטגיה בהפעלתה של תעופה צבאית, הקסם שהיא מפעילה על כולנו, והדמויות שהגו ועיצבו אותה, אותם אנשים מופלאים במכונות המעופפות.

אני לא איש חיל האויר בעבר או בהווה, לא טייס, לא היסטוריון ולא עובד בתעשיה. אני אוהב תעופה ומטוסים מאז שאני זוכר את עצמי, אני יודע לצלם, ומזמן הבנתי שעל מנת ללמוד ולהשתפר, עלי גם לעשות. אנשים רבים וטובים כותבים בעברית על חיל האויר. אחרים מתמקדים בתחומים מאד ספציפים, למשל מלחמת העולם השניה. אך חסרה לי כתיבה קצת יותר מקיפה, בוגרת ולפעמים ביקורתית, על התחום, הן בעבר והן בהווה. אני חושב שאני יכול לעשות זאת. אז למטרה זו פתחתי את הבלוג – כדי לכתוב על התחום האהוב עלי, לשתף אחרים בנושאים המעניינים אותי, ובשאיפה להמשיך ולהתעמק בתחום מרתק זה.

למה “סופה וסער”? כי אלו היו שמות צמד המטאורים הראשונים שהגיעו לחיל האויר בשנות החמישים, שמות שנתן להם דוד בן גוריון. אבל גם בגלל ההוריקן, הטמפסט והת’אנדרבולט של מלחמת העולם השניה, דרך האוראגן, הת’אנדרסטריק והלייטנינג של המלחמה הקרה, ועד הסופות, הברקים והטייפונים של ימינו אנו. כי באמת אין קול יפה יותר ממבערי הרעם קורעים את השמיים.