קצרה היריעה מכדי להסביר מדוע החליטה ארגנטינה לכבוש את איי פולקלנד בשני לאפריל 1982. מה שבטוח, זה בא בהפתעה. אם תחפשו במילון את משמעות המילה “אנדרסטייטמנט”, אני די בטוח שתמצאו שם כדוגמא את המשפט “מלחמת פולקלנד תפסה את בריטניה לא כל כך מוכנה”. ובאמת, מי חשב שבריטניה תאלץ לצאת ולכבוש מחדש את איי פולקלנד, ארכיפלג שכוח אל בדרום האוקיינוס האטלנטי? שנים ארוכות תבעה ארגנטינה בעלות על האיים עליהם השתלטה בריטניה בראשית המאה ה-19. אבל פלישה? מלחמה? נחיתה עם כוחות אמפיביים, התנגדות אוירית קשה, אבדנם של כלי שיט לטילים מלחכי גלים?

ארגטינה ציפתה להציג לעולם עובדה מוגמרת. זו לא היתה ציפייה בלתי סבירה. כוחה של בריטניה היה חלש מתמיד. תשומת ליבה היה נתון למזרח אירופה ולאיום הפלישה הסובייטית, לא לדרום הרחוק של האוקיינוס האטלנטי. גרוע מכך, כוחותיה המזויינים עברו בראשית שנות ה-80 קיצוצים כבדים. הכואב ביותר היה הקיצוץ לחיל הים המלכותי, הזרוע היחידה שבאמת יכלה להוות איום לתוכניות הארגנטינאיות.

בדיעבד, ולבטח לאחר הנצחון, נראית ההחלטה הבריטית לצאת למלחמה כמעט מובנת מאליה. הפגנת חולשה בפני תוקפנות כל כך בוטה היתה בעלת פוטנציאל הרסני, הן בזירה הפוליטית הפנימית והן בזירה הבינלאומית. אך באותם ימים, הנצחון עצמו היה רחוק ממובן מאליו. הפונציאל לכשלון, השפלה ואפילו קטסטרופה, עמד על הפרק לאורך כל הלחימה. טיבועה ולו של נושאת מטוסים אחת היה גוזר כליה על כל המאמץ הבריטי ועולה בחייהם של מאות איש.

זו לא היתה המלחמה לה בריטניה ציפתה. והדוגמא הטובה ביותר לחוסר המוכנות הבריטי, דבר שממש עלה בחיי אדם, היה היעדרה של פלטפורמת התרעה אוירית מוקדמת בצי המלכותי.

מי צריך את זה בכלל

הספר הלבן של 1981 שיקף את המיתון הכבד בו נמצאה בריטניה באותה תקופה. מיתון זה אילץ את האימפריה לשעבר לצמצם את יומרותיה חובקות העולם. בריטניה נאלצה להתמקד בגזרה האירופאית והמחויביות שלה לברית הצפון אטלנטית. האיום הימי שנשקף מברית וארשה לבריטניה נתפש כמצומצם, וזו התמקדה בפעילותן של צוללות סובייטיות בים הצפוני. לטעמם של כותבי הספר הלבן, לא היה לבריטניה צורך בכח נושאות מטוסים משמעותי. שתיים יספיקו, ועל אלה להתמקד בציד צוללות. HMS Ark Royal, ספינת הדגל של הצי שהפעילה מטוסי פאנטום, הוצאה זה מכבר לגמלאות. בעקבותיה תלך גם HMS Hermes. ואילו HMS Invincible החדשה תמכר לאוסטרליה. בשרות ישארו רק Illustrious ו- Ark Royal חדשה, ושתיהן עדין היו בבניה.

עם פרישתה של ה Ark Royal והפאנטומים שלה, נותר הצי הבריטי ללא הגנה אווירית. תפקיד זה הוטל עכשיו על חיל האוויר המלכותי. פעילות ימית תתבצע מעתה תחת מטריה אוירית של מיירטי ה RAF מבסיסיו היבשתיים. רק בקושי רב הצליח הצי לשכנע את מערכת הבטחון הבריטית לאפשר רכישה של מספר קטן של מטוסי Sea Harrier, וגם זה ע”י המעטה בערכם. אלו היו אמורים לספק הגנה מיידית לנושאות המטוסים בלבד, להרתיע מטוסי ביון סובייטים ולהוריד את עומס העבודה מה RAF כדי שזה יוכל להתמקד בהפלת איומים אמיתיים. אולם בעוד שההאריירים עתידים להוכיח את עצמם במלחמה, למטוס אחד שהפעילה Ark Royal לא היה כל תחליף.

ה Fairy Gannet היה מטוס מכוער עוד בטרם הלבישו על גחונו חופה ובה מכ”ם מסוג AN/APS-20. גרסא זו של המטוס, שפותח במקור ללוחמה נגד צוללות, סומנה AEW.3 ונועדה לספק לצי התרעה אוירית מוקדמת. מערכות מוטסות איפשרו זיהוי איומים בטווח גדול בהרבה ממערכות בגובה פני הים וסיפקו לצי זמן תגובה יקר. דבר זה חשוב במיוחד בתקופה בהם האיומים על הצי לבשו צורות רבות ומגוונות, קטלניות מאד ובעלות טווח פעולה גדול.

האיום

פרוץ המשבר באביב 1982 טרף את כל הקלפים. הוצאתה של HMS Hermes לגמלאות נדחתה וכך גם מכירת HMS Invincible לאוסטרליה. שתי נושאות המטוסים הפכו לליבו של כח המשימה הבריטי שיצא לכבוש מחדש את האיים. אך הציפיה כי חיל האוויר המלכותי יוכל לספק מטריה אווירית לצי היתה רעיון מופרח מיסודו. איי פולקלנד שוכנים בדרום האוקיינוס האטלנטי, והמדינה הקרובה ביותר היא ארגנטינה. אף מדינה דרום אמריקאית לא תספק לבריטים בסיסים לפעול מהם (צ’ילה עזרה בסתר, אך לא בהיקף שמתקרב לצרכים הבריטים). הטריטוריה הבריטית הקרובה ביותר היתה האי Ascension שלחופי אפריקה, מרחק 6000 ק”מ.

הצי הבריטי מצא את עצמו במצב מאד בעייתי, ללא כל הגנה אפקטיבית ממתקפה אוירית. צמד נושאות המטוסים היה לב ליבו של כח המשימה לשחרור האיים. הטבעתה של אחת היה גוזר כליה על כל המאמץ – לצד האובדן החומרי, האנושי והמורלי, אבדן אחת היה מחייב את בריטניה להסיג גם את השניה כדי להגן על נכס יקר ערך זה. הדבר היה נוטל מכח המשימה הבריטי את כל כוחו האווירי ומפקיר אותו לחסדי כוחות הצבא הארגנטינאי. לאחר הטבעת הסיירת הארגנטינאית בלגארנו ע”י צוללת בריטית ב-2 במאי, הסיגו הארגנטינאים את נושאת המטוסים היחידה שלהם חזרה ליבשת ובכך הפקירו את חייליהם על האיים למצור בריטי. הטבעתה של נומ”טית בריטית היה הופך את הכף.

האיום הארגנטינאי לבש צורות רבות. חיל האוויר הארגנטינאי הפעיל מטוסי מיראז 3 ו- Dagger (נשרים לשעבר של חיל האוויר), מפציצי קנברה ומטוסי תקיפה מסוג סקייהוק. חיל הים הארגנטינאי הפעיל גם הוא סקייהוקים, ועל האיים כבר התמקמו מטוסי תקיפה של הצבא. אך האיום הקריטי והקטלני ביותר היו חמישה טילי AM-39 Exocet (דג מעופף) שבידי חיל הים הארגנטיני. טיל אויר-ים קטלני זה היה בעל טווח של כ 70 ק”מ וטס אל מטרתו במהירות של כ 1,000 קמ”ש, מטרים ספורים מעל פני הים. את הטילים נשאו חמישה מטוסי הסופר אטנדר של חיל הים הארנטינאי. אלו היוו איום כל כך כבד על כל המאמץ הבריטי, שהבריטים אף שקלו פשיטה בסגנון אנטבה על בסיסם ב Rio Grande.

המחיר

הבריטים נקטו מספר שיטות על מנת לשמור על נושאות המטוסים היקרות מפז. כח המשימה מעולם לא התקרב לאיים יתר על המידה אלא שייט במרחבי הים למזרחו. כך מנעו מהמודיעין הארגנטינאי לאתרו. אם במהלך היום התקרבו לאיים על מנת לצמצם טווחים עבור המטוסים אשר המריאו מהן, עם ערב נסוגו חזרה מזרחה. מטוסים אשר המריאו או חזרו אל הנומ”טיות, עשו זאת רק בגובה נמוך מאד. הנסיקה לגובה או הירידה לפני הים נעשתה תמיד הרחק מהספינות כדי להקשות על איתורן ע”י מעקב אחר המטוסים.

בהיעדרה של התרעה אוירית מוקדמת, נשענה הגנת כח המשימה על ה Picket Line, הקו הקדמי של המשחתות אשר תפקידו היה לאתר ולנטרל איומים לפני שאלו התקרבו לנושאות המטוסים. אולם דבר זה העמיד את ספינות הקו הקדמי עצמן בסכנה רבה. שוב ושוב נפגעו מהתקפות ארגנטינאיות. יומיים לאחר הטבעת הבלגרנו, ב 4 למאי 1982, פגע טיל אקסוסט (מתוך שניים שנורו) במשחתת HMS Sheffield. עשרים חיילים נהרגו, שפילד ננטשה ובסופו של דבר טבעה. גורל דומה פקד את HMS Coventry שהותקפה ב 25 למאי ע”י סקייהוקים של חיל האוויר הארגנטינאי.

באותו יום ממש, פגעו צמד טילי אקסוסט בספינת המשא Atlantic Conveyor. לצד 12 הרוגים, כמות עצומה של אספקה ותחמושת נשרפה וירדה למצולות (אם כי על שורד אחד מה Conveyor כתבתי בעבר). אולם אסון גדול יותר נמנע, מכיוון שה Conveyor זוהתה כמטרה גדולה והאטנדרטים סברו כי הם מטווחים נושאת מטוסים. הטילים, כאמור, נורו ממרחק גדול וטסו אל מטרתם במהירות גבוהה. ללא התרעה אוירית מוקדמת דיה, לא יכלו ההאריירים ליירט את התוקפים. למעשה, בשום שלב במלחמה לא איימו המיירטים הבריטים על הסופר אנטנדרים. אלו יכלו לשגר את הטילים ממרחק 30 ק”מ בלבד ממטרותיהם ולסוב חזרה על עקבותיהם. להארייר, שמהירותו המקסימלית קטנה ממהירות הקול, לא היה כל סיכוי ליירטם.

הארגנטינאים, כמובן, לא הגבילו את מתקפותיהם לנושאות המטוסים ולקו הקדמי שהגן עליהן. מבסיסיהם ביבשת תקפו שוב ושוב את כח המשימה, את נחיתת הכוחות הבריטים במפרץ סאן קרלוס (21 במאי) וכל מטרה בריטית מזדמנת. רק בחלק קטן המקרים יורטו התוקפים ע”י מטוסי ה Sea Harrier בטרם עטו על מטרותיהם. לפעמים יורטו ביציאה. אך לרוב, ובמיוחד כאשר טסו למטרותיהם בטיסה נמוכה, בין אינספור הואדיות ומפרצי האיים השוממים, הפתיעו את הכוחות הבריטים החשופים. ב-21 במאי הטביעו נשרים וסקייהוקים ארגנטינאים את HMS Ardent שהגנה על נחיתת הכוחות הבריטים. כעבור יומיים טבעה HMS Antelope באותו מקום בעת נסיונות לנטרל נפל פצצה שהטיל סקייהוק. בתקרית הקשה במלחמה, ב 8 ליוני, ספגו צמד נושאת הגייסות Sir Galahad ו- Sir Tristram אש ממספר מבני סקייהוקים. Sir Galahad, שכבר נפגעה מאש מטוסים ארגנטינאים ב 24 למאי, טבעה. 56 איש נהרגו.

גם אם לא היתה מאפשרת חסימה הרמטית של אזורי הקרב, התרעה אוירית מוקדמת היתה חוסכת לבריטים אבידות רבות. בכל ההתקליות עם מטוסים ארגנטינאים היתה ידם של מטוסי הקרב הבריטים על העליונה. אך לא תמיד הם היו במקום הנכון ובזמן הנכון. שליטה בתמונת המצב האוירית היתה מאפשרת לבריטים לתרגם את הדומיננטיות הטקטית שלהם באוויר לעליונות אוירית.

תיקון

המלחמ הנגמרה ב 14 ביוני עם כניעת הכוחות הארנטינאים בפורט סטאנלי, בירת האיים. הבריטים ניצחו, אך במחיר יקר. עוד במהלך הלחימה החל הממסד הבטחוני הבריטי לבחון פתרונות שונים לבעית ה AEW. חברת Westland סיפקה את הפתרון – מסוק Sea King (גרסה מקומית של הסיקורסקי S-61 בעל אותו השם) עליו נתלה מכ”ם Thorn EMI Searchwater. המכ”ם נתלה על צד המסוק בתוך שק קוולר מתנפח שהורם לצורך המראה ונחיתה והורד בעת טיסה. צמד מסוקים שיופעל מכל נושאת מטוסים יספק כיסוי אוירי מסביב לשעון.

כאשר נושאת המטוסים HMS Illustrious הגיעה בספטמבר 1982 על מנת להחליף את Invincible, היא כבר נשאה על סיפונה צמד מסוקי סי-קינג להתרעה מוקדמת. בימי המלחמה יכלו המכ”מים של ספינות הצי לספק התרעה של שתי דקות בלבד לפני פגיעת טיל אקסוסט. עתה, כאשר המסוק פועל במרחק 50 מילים מהנומ”ט, יכל לספק התרעה של 9 דקות לפני הגעת תוקפים אפילו לעמדת ירי – זמן יקר מפז הן על מנת לירט את האיום ובמקרה הצורך, להתגונן מהטילים. מסוקי הסי-קינג עתידים לשרת בצי המלכותי עד שנת 2018. את מקומם תפסו מסוקי Merlin בעלי קונפיגורציה דומה שפועלים מצד נושאות המטוסים HMS Queen Elizabeth ו- HMS Prince of Wales. את הלקחים ממלחמת פולקלנד, ממשיכים ליישם גם היום.

מבחינה מסויימת, ועם כל הצער על האובדן הכבד של חיי אדם, היה לבריטניה מזל שאת מחדל ההתרעה האוירית היא גילתה בעימות עם ארגנטינה. זרועותיו השונות של הצבא הארגנטינאי הפגינו מיומנות ונחישות רבה, אך בסופו של דבר לא יכלו לכוחה העדיף של בריטניה. אילו נאלצה זו להתמודד עם איום בדמות ברית וארשה, עם דוקטרינה סדורה ויכולת מפותחת לנטרול נושאות מטוסים, את מחיר קוצר הרואי היתה משלמת במטבע יקר הרבה יותר.

---

אם בכל זאת תרצו להתעמק במניעים הארגנטינאים למלחמה, כמו גם לאחריתה, זה מעניין. התמונה הראשית מראה את HMS Antelope מתפוצצת במפרץ סאן קרלוס, 23 במאי 1982 (Martin Cleaver/Getty Images). מקור