הפעם הראשונה והאחרונה (עד היום) שכתבתי על אוקראינה היתה בתחילת מרץ, זמן קצר לאחר הפלישה הרוסית. אני לא חושב שבאותה תקופה רבים חזו לאן נגיע כעבור קרוב לשנה. העמידה האוקראינית האיתנה, הכשלונות הלוגיסטים והמבצעיים של הכוחות הרוסים, וההצלחות המרשימות של צבא אוקראינה הפתיעו את כולם. מי שמתעניין בתעופה צבאית לבטח לא חזה את המשך קיומו של חיל האויר האוקראיני ככח לוחם, או היעדרו הכמעט מוחלט של חיל האויר הרוסי מהמערכה. במימד האווירי, מלחמת רוסיה-אוקראינה לבטח תזכר בזכות השימוש האוקראיני במל”טים ושיתוקו של חיל האויר הרוסי.
באותה רשומה מראשית מרץ, הערכתי כי לאור ההתנגדות האוקראינית תכניס רוסיה לשימוש את המפציצים הכבדים שלה, ובראשם את הטופולב Tu-22M בקפייר. לאור השימוש הנרחב שלהם בלחימה בסוריה, הייתי בטוח שזה השלב הבא. די ברור שטעיתי. הבקפייר, למרות הבלחות פה ושם, אינו חלק מהותי מהלחימה. קיבלנו תזכורת לקיומו לפני כשבועיים כאשר לפחות בקפיירים אחד ניזוק בתקיפה אוקראינית על צמד בסיסים רוסיים, Engels-2 ו- Dyagilevo. אמנם מדובר בהצלחה מבצעית של האוקראינים, אך הבלחה הזו של המפציץ הרוסי נראית כמעט כמו קוריוז לאור היעדרו מהלחימה.
זה לא באמת נכון, אם כי יש בזה גרעין של אמת. הבקפייר, כמו המפציצים האחרים של רוסיה, ה Tu-95MS הותיק וה Tu-160 Blackjack, נעדרים מהלחימה בדיוק בגלל חוסר יכולתה של רוסיה להשיג עליונות אוירית. הכשלון הרוסי בחיסול ההגנה האוירית האוקראינית הביא לכך שהמפציצים הרוסים משמשים בעיקר לירי טילים ארוכי טווח למטרות בעומק אוקראינה. הם אינם חודרים למרחבים אויריים בהם הם עלולים להיות פגיעים ולכן פעילים אך ורק מעל טריטוריה שבשליטה רוסית – רוסיה גופא ובלרוסיה, כמו גם מעל גופי המים שבסביבה.
הופעת הבכורה של הבקפייר במלחמה היתה ב-15 באפריל, בעת המצור על מריופול. מספר מפציצים הטילו פצצות ברזל על הכוחות האוקראינים שהתבצרו בלב העיר, בתסריט שהזכיר את השתתפותם בלחימה בסוריה. אבל מאז הופיעו פה ושם בתפקיד אחר כאמור – תקיפה מטווח רחוק. ב-11 במאי שיחרר משרד ההגנה הרוסי סרטון מתוך קוקפיט של מפציץ בעת ירי של צמד טילי Kh-22. ב-26 ביוני תקפו עשרה מפציצים, בשני גלים, 6 בבוקר ו-4 בערב, את קייב. ב-24 באוגוסט, יום העצמאות האוקראיני, השתתפו בקפיירים במתקפה רוסית רחבת היקף שכללה כ 200 מטוסים מסוגים שונים. אלו שיגרו שמונה טילים, כנראה נגד תשתיות רכבת אוקראיניות.
בכל התקיפות האלו ובאחרות, עשו המפציצים שימוש בטילי Kh-22, היחודיים למפציצי ה Tu-22m. לטילים, בעלי משקל של 6 טון, טווח מירבי של כ 350 ק”מ. המפציץ בדר”כ נושא טיל בודד, אך יכול לשאת עוד 2 על חשבון דלק. מאות טילים מסוג זה פגעו באוקראינה מאז החלה הלחימה. הטילים שנורים ממרחק של 150 ק”מ לפחות, עושים את דרכם למטרותיהם במהירות של מאך 3. בשלב הסופי של תעופתם, צוללים הטילים על המטרה במהירות מאך 4.15. החסרון העיקרי של ה Kh-22 הוא חוסר הדיוק שלו. הטיל, שפותח במקור לתקיפת מטרות ימיות, אינו מדויק דיו לתקיפת מטרות נקודתיות.
בנוסף, למרות שמספר הטילים בארסנל הרוסי עדיין גדול, אורך חיי המדף שלהם מוגבל ובדרכו להסתיים. על פניו, זו הבעיה הגדולה של הרוסים כרגע. עם הסנקציות המערביות על אלקטרוניקה במקומן, מתקשים הרוסים מאד לחדש את ארסנל הנשק המדויק שלהם. דבר זה מתקשר ישירות לחדשות אחרות מן הזמן האחרון אודות אזרח ישראלי שנעצר בחשד להברחת ציוד אלקטרוני רגיש לרוסיה.
הבקפיירים משמשים, אם כן, בעיקר לתקיפת מטרות אסטרטגיות במרכז ומערב אוקראינה – תשתיות צבאיות, מפעלים, מתקנים לאחסון דלק, שדות תעופות, תשתיות רכבת וכל מטרה אחרת שתשרת את היעדים האסטרטגים הרוסים. כך מבקשת מוסקווה לבודד את הכוחות האוקראינים הנלחמים במזרח הן מהגב הלוגיסטי שלהם במערב, והן מאספקת הנשק המגיעה מאירופה. אך בהיעדר מודיעין זמן אמת מדויק ובהתחשב במרחקים העצומים כמו גם בארסנל מוגבל ככל הנראה של נשק מדיוק איכותי, התוצאות אינן מרשימות. הן עדין כואבות לאוקראינים, כפי שהפגיעה בסיסי המפציצים מוכיחה, אך היא רחוקה מלספק את היעדים הרוסיים.
עם התרוקנות מחסני הנשק של רוסיה, ואם יכשלו מאמציהם לחדש את ארסנל הטילים ארוכי הטווח, יתכן ונראה עוד פחות מעורבות של מפציצים כבדים רוסים בלחימה. אך כפי שתשעת החודשים האחרונים סיפקו לנו לא מעט הפתעות, יהיה זה יומרני מצידי לנסות ולחזות את העתיד. לבטח מצפות לנו עוד הפתעות רבות גם בעתיד. שינויים פוליטים בצד אחד או אחר, שינויים באופי הלחימה, ציוד חדש, או פריצות דרך אסטרטגיות כאלו או אחרות, כל אלו יכולים לקחת אותנו גם לכיוונים בלתי צפויים.
בתמונה הראשית טופולב Tu-22M בקפייר נושא צמד טילי kh-22 בשנת 2010. צולם ע”י Alex Beltyukov, מקור
