דאסו סופר מיסטר במוזיאון חיל האויר בחצרים. למטה, ינואר 2010. למעלה, פברואר 2020.

מוזיאון חיל האויר בחצרים הוא אחד המקומות האהובים עלי בארץ. ברצינות. הייתי בו לראשונה בנעוריי, בראשית שנות ה 90, זמן קצר לאחר שרק נפתח לקהל. מאז הקפדתי לבקר כל כמה שנים. הייתי שם כצוער בקורס קצינים. כשלמדתי בבאר שבע, נהגתי לבקר בו בכל פעם כשהייתי עצוב או כשרציתי הפסקה מהלימודים. יש לי ותק במקום. לפני מספר ימים חזרתי לשם שוב, לראשונה זה ארבע שנים. המצב בכי רע. המקום מתפרק, המוצגים מחלידים להם בשמש. מורשת חיל האויר דועכת חמש דקות מבאר שבע. זה לבטח לא חדש לכל מי שמכיר את המוזיאון, ההזנחה ארוכת השנים ידועה זה מכבר, אך הפעם מצבו הדהים אותי. ממש התביישתי. מוצגים בודדים זוכים לתשות לב מיוחדת, האוויה S.199 למשל, או המיראז’ים, אך היתר דועכים להם תחת השמש הבאר-שבעית.

גרומן F-14B טומקט על נושאת המטוסים אינטרפיד בניו-יורק. משמאל, יוני 2006. מימין, מאי 2018.

לפני כמה שנים, ב 2016, דיווחו אמצעי התקשורת כי פרויקט לחידוש המוזיאון יצא לדרך. באתר משרד הבטחון ניתן למצוא מצגת מרהיבה בשם “מוזיאון חיל האויר המתחדש” המציגה מוזיאון מרשים מאד. חיל האויר ומשרד הביטחון הכריזו על תחרות לתכנונו, מונה מנהל להקמת המוזיאון החדש, ובמאי 2017 התפרסם כי ההצעה של משרד האדריכלים שוורץ-בסנוסוף נבחרה (קישור 1, קישור 2, קישור 3). 

לא נראה כי דבר מה התקדם מאז. בשטח לבטח אין לכך כל ביטוי. ומדוע שיהיה? עם כל הרצון הטוב הבעיה המהותית של מוזיאון חיל האויר תיוותר בעינה – המוזיאון ימשיך להיות מנוהל, מתוחזק ומאויש ע״י חיל האויר. מכאן שהמוזיאון ימשיך להיות בתחתית סולם העדיפויות של החיל. חיל האויר לעולם לא יקצה למוזיאון את המשאבים וכח האדם הנדרשים להרים מוזיאון ברמה עולמית. המורשת קיימת, כמו גם המוצגים. למוזיאון יש אוסף נהדר. אבל בכל תחרות עם צרכי ההתציידות, הכשרה או כח אדם של חיל האויר, המוזיאון לנצח יפסיד.

דאסו מיסטר במוזיאון חיל האויר הצרפתי בלה-בורז’ה. משמאל, ינואר 2006. מימין, ינואר 2019.

מוזיאון ״יד לשריון״ לא מנוהל ע״י חיל השריון, אלא ע״י עמותה עצמאית. כנ״ל מוזיאון ״בית התותחן״. גם את מוזיאון חיל האויר צריכה לנהל עמותה עצמאית, המשוחררת מהמגבלות שהשייכות לחיל מטילה על המוזיאון. זה יאפשר לגייס לשורות המוזיאון כח אדם איכותי, במקום חיילי הסדיר הצעירים ובלתי מנוסים שמאכלסים את שורות הסגל של מוזיאון חיל האויר כיום. חסרים מתנדבים שישמחו לתרום את חלקם, גמלאים למשל, או סטודנטים שירצו לקבל נקודות זכות אקדמאיות? רבאק, אני מוכן להתנדב.

ניתוק מחיבוק הדב של החיל ישחרר את המוזיאון מציות לגחמות וחוקים צבאיים מצמיתים ובלתי רלוונטים. זה יאפשר לפתוח אותו לא רק בימי חול אלא גם בשישי ושבת. זה יפסיק את שוד המוצגים לטובת אירועים של חיל האויר בבסיס חצרים הסמוך, דבר אשר אינו תורם דבר לשימורם. ויותר מכל, זה יאפשר הזרמה של כסף ציבורי, פרטי ועסקי לקופת המוזיאון. המוזיאון הוא מהאטרקציות התיירותיות החשובות בנגב, אך כלל לא נראה כך. מדוע שהמועצות האזוריות בסביבה או אף המדינה לא יתרמו כסף לתחזוקתו? לבטח תורמים עשירים בארץ או בחו״ל ישמחו לתרום את חלקם. ומה עם המגזר הפרטי? מיטב המוזיאונים בעולם זוכים למימון מסוג זה. ה Museum of Flight המפואר בסיאטל הוא מוסד פרטי אשר זוכה למימון נרחב של חברת בואינג. בין התורמים לתחזוקת מוזיאון חיל האויר הבריטי נמצאות BAe, Boeing UK, AugustaWestland ואחרות. איירבוס תרמה לא מזמן Airbus A380 למוזיאון חיל האויר הצרפתי.

הגיע הזמן שגם מוזיאון חיל האויר יזכה בתשומת הלב לה הוא ראוי. זה יביא את הקהל הרחב לצפות בתפארת מורשתו של חיל האויר. כיום הוא לא יותר ממקום אליו נשלחים מטוסים למות.

מקדונל דאגלס F-4E(S) פנטום במוזיאון חיל האויר בחצרים. משמאל, אוגוסט 2004. מימין, פברואר 2020.