מספר הפעמים בהן פגעו מטוסי אויב בתוך שטח ישראל הוא, בסה”כ, די מצומצם. אנחנו חושבים על זה כדבר של מה בכך, אבל מדובר בהישג לא קטן. למעשה, מאז מלחמת העצמאות, במהלכה ספגה המדינה הצעירה תקיפות לאורך תקופה ארוכה יחסית, כל הפגיעות שספגה ישראל היו נקודתיות, קצרות טווח ונטולות השפעה. אפילו במלחמת יום כיפור התנהלה הלחימה בחזיתות וכמעט לא נגעה במדינה גופה. מבחינה זו, דווקא החמאס וחיזבאללה זוכות להצלחה יתרה, דבר היכול אולי להסביר את הפופולריות לו זוכות תנועות אלו ברחוב הערבי. אבל תקיפות מטוסים? הפצצות? אלו הצלחנו למנוע כמעט לחלוטין, עד כדי כך שדברים מסוג זה נעדרים מהזיכרון הציבורי. סיפורים אנקדוטלים, זכרונות עמומים בבלוגים עלומים.
המקרה עליו אכתוב עתה, שהתרחש ממש היום לפני 65 שנה, הוא אולי הדוגמא הבולטת ביותר. פעמיים במהלך הימים הראשונים של מבצע קדש, תקפו מפציצי איל-28 מצריים מטרות בארץ. אמנם לא גרמו כל נזק, אך מדובר בתקיפות בלב ליבה של הארץ. ובכל זאת, בכל אחד ואחד מן המקורות הנוגעים בדבר, מוזכרים הארועים בלא יותר ממשפט או שניים, כלאחר יד.
בספר “מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 – 1956” של רס”ן יצחק שטייגמן מענף היסטוריה של חיל האויר, מתואר המקרה בתמציתיות: “למעשה היתה פעילות מפציצי איל־28 בשמי ישראל מצומצמת, ולא גרמה נזקים של ממש. בליל 30 — 31 באוקטובר הטילו פצצות ליד רמת רזיאל, ולמחרת, בליל 31 באוקטובר — 1 בנובמבר, הוטלו 11 פצצות בנות 100 ק״ג בקירבת קיבוץ גזר. צוות מטייסת המטאור ללוחמת לילה (13-NF), שהוכנס למערכה ללא הכנות מוקדמות, אמנם הוזנק ארבע פעמים בלילה שבין 30 ו־31 באוקטובר, אך לא יצר מגע עם מטוסי האויב.”
מה המצרים חיפשו ברמת רזיאל בליל ה 30 באוקטובר לא ברור. יתכן כי כיוונו לבסיס חיל האויר בתל נוף. גם מספר המטוסים המעורבים לא ברור. לפי מקור אחד (דני שלום, “חיל האויר בקרב“) מדובר בשלושה מפציצים, מהם אחד התרסק בדרכו חזרה לבסיסו. לפי מקור אחר מדובר בצמד מפציצים בלבד. המטאור שהוזנק באותו לילה היה מיירט לילה מסוג NF-13 מספר 52 של טייסת “העטלף”. אותו מטוס הפיל שני לילות קודם לכן את חברי המטכ”ל הסורי בדרכם מדמשק וקהיר (מבצע תרנגול). בשני המקרים הטיס אותו יואש צידון עם הנווט אלישיב ברוש. הוא עומד כיום בשדה התעופה לאשם באנגליה.
ההתקפה בגזר לבטח כוונה נגד מפקדת חיל האויר ברמלה הסמוכה. כך לפחות מאשר אליעזר כהן בספרו “השמים אינם הגבול”, שכולל את התאור המפורט ביותר של ההפצצות המצריות. לפי כהן, בליל ה 31 באוקטובר שמעו שומרים במפקדת החיל הדי פיצוצים הולכים וקרבים אליהם. אולם הפצצות נפלו בשדות גזר, חמישה ק”מ מהמחנה. חברי הקיבוץ דיווח גם על רעש מנועי סילון. כהן מספר כי יחידת הבקרה האוירית דיווחה כי מטוס בודד חדר לשמי הארץ, אם כי לפי מקורות אחרים יתכן ומדובר בשניים.
מערכת הבטחון חששה מאד מהמפציצים המצרים. עוד לפני המלחמה תוכננה תקיפה נגד בסיס האם שלהם בשדה התעופה קהיר מערב. המפציצים המצרים היו גם הסיבה להצבתם של מיירטים צרפתים בארץ. לאחר התקיפה בסמוך לרמלה, הכין מפקד חיל האויר דן טולקובסקי את טייסות המבצרים המעופפים והמוסקיטו לפעולה נגד קהיר מערב. הרמטכ”ל היה בחזית וראש הממשלה ושר הבטחון בן-גוריון סירב לאשר את התקיפה. כעבור שעות ספורות החל מבצע מוסקטיר הבריטי-צרפתי והתקיפה ירדה מן הפרק.
פניתי ל “Phoenix Over the Nile” של נורדין וניקול לראות אם מקורות ערבים יכולים לתרום משהו להבנת התקיפות המצריות. לא מצאתי שם הרבה. בליל ה 30 באוקטובר, טענו המצרים כי תקפו בעקיר (תל נוף), רמת דוד, קסטינה (חצור) ו Al-Awjam (??? אולי עוג׳ה?). בליל ה31 באוקטובר אמנם טוענים לתקיפות הן בלב ישראל והן על הגבול, אבל לא יותר מזה.
די ברור מדוע אירועים אלו לא הותירו חותם עמוק יותר. התקיפות המצריות לא גרמו כל נזק ובסופו של דבר מדובר באירועים סתומים משהו, בהם רב הנעלם על הגלוי. חבל שהמצרים לא כותבים עליהם יותר, אבל את זה ניתן לומר על הרבה אספקטים של לחימה אוירית במזרח התיכון. אולי נלמד עליהן יותר בעתיד, אבל אני לא בונה על זה. אני פשוט מקוה לא יישכחו לגמרי.
חיפשתי תמונה טובה לרשומה, אבל לא מצאתי אחת שאהבתי. אז השתמשתי בתמונה שצילמתי ב 2007 ב Gatow, לשעבר בסיס של חיל האויר המלכותי בגרמניה והיום מוזיאון תעופה גדול ועשיר. לא הכי מתאימה, אבל שימו לב לתנאים ולמסירות הנפש של הצלם.