במוזיאון חיל האויר האמריקאי בדייטון, אוהיו, בין כל המטוסים ששירתו בחיל לאורך השנים, עומד גם מיג-29. בעולם הגלובלי של ימינו, זה כמעט דבר של מה בכך. המיגים כבר שנים ארוכות מופיעים בתערוכות אויריות ברחבי העולם. מספר מטוסים מוצגים כבר במוזיאונים, כולל מספר בארה”ב ואחד במוזיאון חיל אויר הגרמני מחוץ לברלין. צמד מיג-29 אף תועד טס בשמי הנגב לצד מטוסי חיל האויר הישראלי. בכלל, כל מטוס רוסי, סיני או אירני חדש, נחשף בימינו יחסית במהרה לציבור. עם נפילתו של מסך הברזל מצד אחד, ותפוצתו של הצילום הדיגיטלי וחדירת האינטרנט לכל פינה בעולם מהצד השני, הדבר למעשה בלתי נמנע. אך לא תמיד היה כך הדבר. ת’כלס, לא עבר כל כך הרבה זמן מהתקופה שבה מטוס קרב חדש ומשמעותי יכול היה להתקיים בעיקר כשמועה לאורך זמן רב, אפילו שנים. דמותו וביצועיו היו לעיתים נושא לדיון סוער וממושך, שלעיתים נשען על מעט מאד מידע קונקרטי. דוגמא ידועה אחת היא המיג-25 שביצועיו המשוערים הסעירו את קהילת המודיעין במערב והולידו בסופו של דבר את הן את ה F-15 והן את ה F-14.

המיג-29 הוא דומא אחרת. זו פחות דרמטית ומשמעותית, אבל חביבה עלי, הן בגלל הנושא והן בגלל האיורים שמלווים אותה. התמונה מעל היא ציור של אמן בשם Richard J. Terry עבור משרד ההגנה האריקאי והיא מייצגת את הכרותו של המערב עם מטוס זה לפני יולי 1986. למרות כי יש דמיון מסוים בין המטוס בתמונה לבין המיג-29 המוכר לנו היום, ברור כי היא לוקה בחסר מבחינות רבות, בראש ובראשונה במיקום המנועים יחסית לכנפיים, בגודל הכונסים ובחופה. ניתן היה אולי להאשים את האמן בביצוע כושל, אילולי ה Tu-22M בתמונה לא היה איור מהימן של המטוס, אשר כבר נחשף למערב מספר שנים לפני כן. 

האינדיקציות הראשונות כי הסובייטים מפתחים דור חדש של מטוסי קרב צצו במהלך 1977 כשלוויני ריגול אמריקאים לכדו בעדשותיהם מספר עצמים בלתי מזוהים במרכז ניסויי הטיסה ב-Ramenskoye שמדרום מזרח למוסקבה. שניים מאלו זוהו כמטוסי קרב ובהיעדר זיהוי ודאי, זכו לכינויים RAM-K ו- RAM-L. היום אנו יודעים כי RAM-K הוא הסוחוי-27 ואילו RAM-L הוא המיג-29, אך באותם ימים לא היה ודאי כי השניים הם שני מטוסים שונים. לחלופין, היו ששיערו כי מדובר בשני מטוסים שונים המתחרים על חוזה אחד. איכות הצילומים לא איפשרה להסיק יותר מדי. כך כאשר Aviation Week & Space Technology, מגזין תעופה המוערך, פרסם כתבה על דור העתיד של מטוסי ברה”מ במרץ 1979, הוא תיאר את ה RAM-K כהעתק של ה F-14 ובעל גיאומטריית כנף משתנה (בלתי מדויק בעליל), אך את ה RAM-L כמטוס המקביל ל F-18 במראהו וביצועיו (קרוב). פירסומים אחרים התייחסו לשנים כמטוס אחד, כפי שניתן לראות מפרסום ב Flygvapennytt השבדי, מ 1980. RAM-L במקרה זה מצטייר כמעין פיתוח של הסוחוי-15 או סופר מיג-23 (טענה שתמשיך ללוות את המיג-29 עוד מספר שנים). יותר מכל בולט בפירסומים אלו חוסר הידע המוחלט של המאיירים לגבי קונפיגורציית המנועים של מטוס הקרב הסובייטי החדש. בדומה למטוסי הדור הקודם שציינו לעיל או ל F-15 האמריקאי, הכונסים בציורים ממוקמים בצמוד לגוף ומשני צדדיו, דבר הידוע לנו כיום כשגוי לחלוטין. בהתחשב במגבלות של הצילום הלוויני, צילום אנכי ממרחק רב, אין זה מפתיע כלל וכלל.

כיום אנו יודעים כי המיג טס לראשונה באוקטובר 1977 ונכנס לייצור סדרתי ב 1982. עם הזמן השתפרה גם תמונת המודיעין המערבית. כתבתו של AW&ST מנובמבר 1983 כבר מכילה איור די מדיוק של המיג-29 (וגם הסוחוי-27) במבט מלמעלה. כלומר, מודיעין חזותי סיפק תמונות מדויוקות יותר, הן של הצורה והן של גודלם יחסי, אך עדין מפרספקטיבה אחת בלבד. זאת אנו יודעים בבטחה ממבט על האיור בראש רשומה זו. עד תחילת 1986, אין בידי המערב תמונה אמינה של תחתית המטוס, או צלליתו מהצד. בשלב זה גם אין ספק בזהות המטוס או החברה המייצרת אותו, משרד התכנון הסובייטי של ארטיום מיקויאן ומיכאיל גורביץ’. מה שבתחילה היה רק משוער, זכה עם הזמן לאישור רשמי. כמו כל מטוסי ברה”מ, זכה גם זה בכינוי מטעם נאט”ו – Fulcrum, שם המתרגם בעברית ל”נקודת סמך”, אך בעל משמעות רחבה יותר באנגלית – לב העניין, דבר שהכל סובב סביבו או משחק תפקיד מרכזי. הבחירה בשם זה שימחה מאד גורמים בגוש הסובייטי והוא אף שימש באופן בלתי רשמי גורמים בצבא האדום.

הניחושים באו אל קיצם ביולי 1986. בראשון לחודש פרסו שישה מיגים לבסיס חיל האויר הפיני ב Kuopio-Rissala. לפני למעלה מ 20,000 צופים, ביניהם כ 200 נציגים מהמערב, השתתפו המטוסים בתערוכה אוירית במקום. הנציגים המערבים אמנם לא הורשו להתקרב למטוסים בעודם על הקרקע, אך לטייסים פינים אף התאפשר לשבת בתא הטייס. יצא המרצע מן השק, ותמונותיו התפרסמו ברחבי העולם, אם כי עדין היו נעלמים רבים לגבי ביצועי המטוס. עם התחממות היחסים הבין גושיים ומאוחר יותר עם התפרקות ברית המועצות, התפוגגו גם נעלמים אלו. ב 1988 ביקרו צמד מיגים בתערוכה האוירית בפארנבורו בבריטניה, והשאר כבר היסטוריה.

לשם כתיבת רשומה זו השתמשתי בארכיון של AW&ST הנמצא בכתובת https://archive.aviationweek.com, כמו גם בצמד ספרים:

1. An Illustrated Guide To The Modern Soviet Air Force של Bill Gunston בהוצאת Salamander מ 1982. בספר זה יש התייחסות רק למטוס סובייטי חדש אחד, לא שניים, והציור המלווה אותו דומה לשבדי מעל.
2. Modern Soviet Fighters של Mike Spick בהוצאת Osprey מ 1987.

כתבות שהתפרסמו בזמנו על הביקור הרוסי בפינלד אפשר למצו כאן ו כאן.

אסיים באותו המיג במוזיאון חיל האויר האמריקאי. צילמתי אותו בעת ביקור במוזיאון באוגוסט 2019, ואני שמח במיוחד שזכרתי לצלם אותו מקדימה. כך מתאפשרת ההשוואה בין תמונה זו לאיור השבדי. מיג זה, מתברר, הוא לא אחר מאחד מששת המיגים שביקרו בפינלנד ב-1986.

מיג 29 במוזיאון חיל האויר האמריקאי בדייטון, אוהיו, אוגוסט 2019