מסרשמיט אנקדוטלי

מטוס במוזיאון

אל תשאלו אותי איך גיליתי את זה. זה היה לחלוטין במקרה. שיטוט סתמי באוסף התמונות של wikipedia commons, חבוי בטקסט של אחת התמונות. רק בדיעבד מצאתי לזה איזכור בגוגל, אם כי שום איזכור בעברית.

אם עד לפני שבוע היו שואלים אותי על מסרשמיטים בארץ, תשובתי היתה יחידה: ״בטח, המסרשמיטים של חיל האויר, האוויה 199 שרכשנו מהצ׳כים במלחמת העצמאות״. אלו לבטח היו המסרשמיטים היחידים הארץ. ולא, אני לא מתכוון לכל מני התחכמויות כמו ה BO-155 שפועלו בארץ ופותחו ע״י חברת מסרשמיט לאחר מלחמת העולם השניה. אני מתכוון לאחד והיחיד, המסרשמיט bf-109. מתברר שיש תשובה נוספת, לא פחות מעניינת, כי הפעם מדובר בדבר האמיתי.

המטוס עליו מדובר ידוע בשמו ‘black 6’, על שם הספרה אותה נשא בזמן שירותו בלופטוופה. 6 השחור ירד מקו הייצור ככל הנראה בלייפציג אי שם בספטמבר 1942. ב 13 באוקטובר קיבל אותו הלופטוופה לשורותיו  ושלח אותו במהרה לחזית הלוהטת בצפון אפריקה. הימים היו ימי ההערכות שלפני הקרב באל עלמיין שעתיד היה להכריע את המערכה שהתנהלה באזור כבר מספר שנים בין בעלות הברית וכוחות הציר. בזמן עצירה בבארי שבדרום איטליה, עוטר בספרה השחורה שזיכתה אותו בשמו. ב 2 בנובמבר, בעיצומו של קרב אל עלמיין, נקלט בטייסת 8/JG77 במצרים וזו הכניסה אותו מיידית לפעילות מבצעית.

מזלו של 6 לא שפר עליו. כעבור יומיים בלבד, ב 4 לנובמבר 1942, נפגע המטוס במהלך קרב מול מטוסי P-40 אמריקאים. טייסו נפצע אך הצליח להנחית את המטוס הפגוע בבסיסו. עוד באותו יום, הוטס המטוס לבסיס חיל האויר הגרמני בגמבוט שליד טוברוק לשם שיפוץ. אלא שרומל וקורפוס אפריקה הובסו באל עמליין ונאלצו לסגת, משאירים מאחור את 6. ב 13 בנובמבר מצאו אותו חיילים של חיל האויר המלכותי האוסטרלי. הם מיד הבינו כי למרות הנזק הקל שספג, המטוס היה למעשה כמעט חדש לגמרי וכי לא נדרשת יותר מדי עבודה על מנת להשמיש אותו. כעבור יומיים בלבד כבר החלו האוסטרלים להטיס אותו, מלווה באופן קבוע ע”י מטוסים אוסטרלים ונושא רישוי אוסטרלי, על מנת למנוע אי הבנות באוויר. האוסטרלים קיוו לקחת את 6 בחזרה לאוסטרליה כשלל מלחמה, למטרות תצוגה. אולם למפקדת חיל האויר המלכותי במזרח התיכון היו תוכניות אחרות. 6 היה אחד מראשוני המסרשמיטים ממודל G שנתפסו ע”י בעלות הברית. היה עליו לעבור בחינות מקיפות שישמשו להכרתו.

כך מצא את עצמו המטוס בקהיר בראשית דצמבר, שם לקחה אותו תחת חסותה משלחת טכנית מטייסת 451 האוסטרלית שישבה בבסיס סט ג’ין, ליד עכו. עבודות התחזוקה על מהטוס המשיכו, חלפים אותרו ונלקחו מרחבי המדבר המערבי, וב 15 לדצמבר 1942, הוטס המטוס לבסיס חיל האויר המלכותי בלוד. עוד שבועיים של תחזוקה נדרשו בטרם היה 6 מוכן לטיסות הניסויים שלו. ב 29 בדצמבר המריא לטיסתו הראשונה בשמי הארץ, בידיו של מפקד הלהק Mungo Buxton. בחודש הקרוב, עד לסוף ינואר 1943 טס המטוס עוד 7 פעמים, כשבין כל טיסה לטיסה עבר עוד התאמות ושיפוצים כנדרש. הטייסים בחנו את הביצועים שלו באויר, מהירות מקסימלית ומינימלית, רום מירבי, את ביצועי המנוע ועוד הרבה פרמטרים נוספים.

תמונה זו, אשר פורסמה במרץ 1943 בעיתון בריטי בשם The Aeroplace Spotter, ככל הנראה צולמה בלוד. ניתן לראות כי מהטוס נושא את הרישוי CV-V שנתנו לו האוסטרלים:

סיפורו של 6 בארץ ישראל, המסרשמידט הראשון בארץ, מסתיים פה  בפברואר הוטס לבסיס חיל האויר המלכותי בכספרית, למטרת בחינה טקטית, בדיקה של יכולותיו בקרב. לאחריה, אי שם במהלך 1943, נארז ונשלח לבריטניה. רבות עבר עליו מאז. 6 שירת לאורכה של המלחמה ולאחריה, ועבר מספר שיפוצים. הוא זכה למספר הרישוי G-USTV, קריצה לכינוי שהמסרשמיטים מדגם G זכו אצל בעלות הברית – Gustav. אפילו נכתב עליו ספר. לאחר שנים ארוכות בהן היה מקורקע, חזר לטוס ב 1991. ב 1997 היה מעורב בתאונה, נחיתת אונס ללא גלגלים, שלאחריה קורקע אחת ולתמיד. לאחר שיפוץ נוסף הועבר למוזיאון חיל האויר הבריטי.

אם לפני ימי הקורונה בקרתם במוזיאון בלונדון, יתכן וראיתם שם את G-USTV, אחד משני המסרשמיטים במוזיאון, והמסרשמיט הראשון בארץ. הוא עמד שם בין השנים 2002 ו 2017 בטרם הועבר לשלוחת המוזיאון בקוספורד, בצפון אנגליה, שם הוא נמצא עד עצם היום הזה.


את מרבית המידע לרשומה זו מצאתי בביוגרפיה של המטוס באתר מוזיאון חיל האויר הבריטי. בתמונה הראשית, G-USTV במוזיאון בלונדון ביולי 2005. הנה תמונה נוספת שלו מאותו מוזיאון (אם כי במיקום שונה) מספטמבר 2013:

מסרשמיט bf-109